הצעת חוק לתיקון חוק ועדות חקירה, תשכ"ט–1968
הנמקה: הרשות המבצעת (ממשלה) אינה צריכה לקבוע בעצמה את אופן החקירה של אירועים שבהם נבדקים גם מעשיה או מחדליה שלה.
- + מחזק את אמון הציבור.
- + מבטיח חקירה עצמאית ובלתי תלויה.
- + מונע ניגוד עניינים.
- + מסייע לאחד את הציבור סביב מסקנות החקירה.
- + מבטיח גישה מלאה לראיות ולעדים
- − מצמצם את שיקול הדעת של הממשלה בבחירת מנגנון החקירה.
דוגמאות לוועדות חקירה ממלכתיות ועדת אגרנט (1973–1974) – חקירת הכשלים וההתנהלות במלחמת יום הכיפורים. ועדת כהן (1982–1983) – חקירת אירועי סברה ושתילה. ועדת שמגר (1995–1996) – חקירת רצח ראש הממשלה יצחק רבין. ועדת אור (2000–2003) – חקירת אירועי אוקטובר 2000. ועדת החקירה לקריסת אולמי ורסאי (2001–2002) – חקירת נסיבות קריסת המבנה. ועדת החקירה לאסון הר מירון (2021–2024) – חקירת נסיבות האסון שבו נספו 45 בני אדם. דוגמה לוועדת בדיקה ממשלתית ועדת וינוגרד (2006–2008) – חקירת התנהלות הדרג המדיני והצבאי במלחמת לבנון השנייה. ההחלטה להקים ועדת בדיקה ממשלתית במקום ועדת חקירה ממלכתית עוררה ביקורת ציבורית רחבה. עיקר הביקורת היה שהממשלה מינתה ועדה שבדקה את פעולות הממשלה עצמה, דבר שעורר ספקות לגבי עצמאותה.
