ני פונה אליכם לאחר שעיינתי במידע הפומבי על מצעי הבחירות של מפלגותיכם, ולא מצאתי בו התייחסות לעמדתן בנוגע לשיטת המשטר במדינת ישראל. אפילו מפלגה שבעבר הציעה להפוך את הרפובליקה הפרלמנטרית שלנו לרפובליקה נשיאותית אינה מזכירה זאת עוד.
אני, לעומת זאת, סבור כי ללא שינוי כזה לא יהיה אפשר להבטיח למדינת ישראל עתיד של רווחה ושגשוג. זאת משום שמשטר פרלמנטרי נדון לחוסר יעילות במדינה שאוכלוסייתה מורכבת משלוש חברות המקיימות ביניהן קשרים מוגבלים: הרוב היהודי הלא־חרדי ושני מיעוטים — החרדים והערבים — המבודדים במידה רבה זה מזה ומן הרוב, הן מבחינה תרבותית והן מבחינה פוליטית.
לנוכח המגוון הרחב של השקפות פוליטיות ושל מפלגות המאפיין באופן מסורתי את הרוב בישראל, ולעומתו רמת הלכידות הפוליטית הגבוהה של כל אחד מן המיעוטים, המשטר הפרלמנטרי מאפשר למיעוט שנציגיו מבטיחים באותה עת את יציבותה של הקואליציה השלטת להכתיב את רצונו לרוב שבה. מצב זה נוח הן לאותו מיעוט והן למיעוט האחר, המקווה להפוך לנהנה מן ההסדר הזה לאחר הבחירות הבאות. גם נתוני הסקרים החברתיים מעידים על כך: שביעות הרצון הממוצעת מן החיים — „מדד האושר” — גבוהה במידה ניכרת בשני המיעוטים בהשוואה לרוב.
בכל תוצאת בחירות שאינה מאפשרת להקים ממשלה ללא השתתפותם של נציגי אחד המיעוטים — כפי שהיה במשך עשרות שנים וככל הנראה לא ישתנה גם עתה — הרוב נדון להפסיד. הפסד זה בא לידי ביטוי בתחומים רבים ומגוונים: ממסים, חלוקת כספי התקציב והגיוס לצבא ועד לאיסור על הפעלת תחבורה ציבורית בשבת.
כתוצאה מכך הולכים וגוברים מחסומי אי־האמון בין שלוש החברות החיות באותה מדינה; המחלוקות בתוך הרוב מחריפות; ההון האנושי מצטמצם בשל עזיבתם של אזרחים פעילים למדינות אחרות; ומיזמים ארוכי טווח נותרים מסוכנים מדי. בתנאים אלה, הכוונות החיוביות של כמה מפלגות לכונן חוקה, או לפחות להגביל את מספר תקופות הכהונה של נושא המשרה הבכירה ביותר במדינה, כמעט אינן ניתנות למימוש.
עם זאת, כוונות אלו יוכלו להפוך למציאות אם וכאשר הרוב יכיר בכך שמודל משטר יעיל יותר לישראל הוא כזה שבו הממשלה מוקמת ובראשה עומד נשיא, הנבחר בבחירות כלליות וישירות לתקופת כהונה קצובה, ואשר רשאי לכהן בתפקיד לא יותר משתי תקופות; ואילו הפרלמנט מאשר את התקציב ואת יתר החוקים, מפקח על פעולות הממשלה ומאשר מינויים מסוימים.
מבנה שלטוני כזה יבטיח את יציבות השלטון, שבלעדיה אי־אפשר לקיים תכנון ארוך טווח של פיתוחה בר־הקיימא של המדינה ולהתמודד עם משימות בסדר גודל כגון השגת שלום יציב באזור וכינון חוקה.
מבקרי השיטה מצביעים בצדק על נטייתה המובנית להידרדר לשלטון סמכותני. ואולם, סמכותנות ניכרת היטב גם כיום בקואליציה השלטת, שהחלטותיה הופכות לחוקי המדינה. אם נשיא יתחיל אף הוא לגלות נטיות כאלה, ושאר רשויות השלטון והחברה האזרחית לא יגיבו לכך, משמעות הדבר תהיה, ככל הנראה, שזה מה שמגיע להן. עם זאת, אינני סבור שמצב כזה אפשרי בישראל.
כבוחר, ברצוני לדעת מהי עמדת מפלגתכם בסוגיה זו. כמומחה, אם תהיו מעוניינים בכך, אני מוכן להציע ולדון במנגנונים אפשריים למעבר לרפובליקה נשיאותית, לרבות מנגנונים של דמוקרטיה ישירה.
אני מאחל למפלגתכם לנהל את מערכת הבחירות בכבוד ולזכות בתמיכת הבוחרים הראויה לה