🇮🇱 *דמוקרטיה ישירה: מה זה בעצם, ולמה 50,000 חתימות
אחת לארבע שנים אנחנו מגיעים לקלפי, מכניסים פתק למעטפה – ובזה ההשתתפות שלנו בניהול המדינה נגמרת. משם מתחילים משאים ומתנים קואליציוניים, מיקוח על תיקים, "אנחנו לכם את זה, אתם לנו את זה". ואנחנו צופים בכל זה בטלוויזיה.
אז דמוקרטיה ישירה היא בדיוק זה: שגם בין הבחירות לאזרח יש זכות דיבור.
במילים פשוטות
יש שתי דרכים לקבל החלטות במדינה.
דמוקרטיה ייצוגית: אנחנו שוכרים 120 אנשים ואומרים להם – תחליטו במקומנו.
דמוקרטיה ישירה: בחלק מהנושאים האזרחים מחליטים בעצמם.
דמוקרטיה ישירה אינה תחליף לכנסת. היא תוספת לה. הכנסת ממשיכה לעבוד, לחוקק ולנהל את המדינה. אבל לאזרחים נוצרים כלים שאפשר להפעיל כשמשהו משתבש לגמרי.
בגסות: לחברי הכנסת יש הגה, ולאזרחים - בלם חירום. אף אחד לא ישתמש בו כל יום. אבל הוא חייב להיות שם.
ויודעים מה? אצלנו זה כבר קיים**
ב-12 במרץ 2014 קיבלה הכנסת את חוק יסוד: משאל עם.
מה הוא אומר? אם ישראל תחליט להעביר חלק משטח במסגרת הסכם – שטח שחלים עליו כיום המשפט, השיפוט והמינהל הישראליים – אז לאחר אישור ההסכם בכנסת, השאלה מובאת למשאל עם ארצי.
יש חריג אחד: אם ההחלטה נתמכה על ידי 80 חברי כנסת או יותר, אין צורך במשאל עם.
שימו לב מה קרה כאן. מדינת ישראל הכירה רשמית בכך שיש החלטות חשובות מכדי לקבל אותן בלי הסכמה ישירה של האזרחים.
העיקרון כבר כתוב בשיטה המשפטית שלנו. הוויכוח אינו על השאלה אם דמוקרטיה ישירה מותרת בישראל. הוויכוח הוא רק על היכן עובר הגבול.
למה דווקא 50 אלף?
🇨🇭 שווייץ – כ-9 מיליון תושבים.
🇮🇱 ישראל – כ-10 מיליון.
מדינות בסדר גודל דומה.
בשווייץ 50,000 חתימות של אזרחים מפעילות הליך של משאל עם על חוק שהפרלמנט כבר קיבל. זה עובד עשרות שנים. לא מפרק את המדינה. לא משתק את הפרלמנט. פשוט שומר על הפוליטיקאים בכוננות.
אני מציע לקחת את אותו המספר. לא כי הוא יפה, אלא כי הוא נבחן במציאות במדינה בגודל שלנו.
לא חצי מיליון. לא מיליון. ולא "תאספו חתימות של חצי מדינה ואז נדבר" – זו דרך מנומסת להגיד "לעולם לא".
איך זה יכול לעבוד – שלוש רמות:
50,000 חתימות ← הכנסת חייבת לדון ביוזמת חקיקה אזרחית. לא לאשר – לדון. להעלות לסדר היום, לקיים דיון, להצביע. אין לה זכות לגנוז את זה בשקט.
50,000 חתימות ← דרישה להביא שאלה למשאל עם, אם היא נמנית עם סוג הנושאים שהחוק מייעד למשאל עם.
**500,000 חתימות ← אפשרות ליזום משאל עם על ביטול חוק קיים. הרף גבוה – וזה נכון, ביטול חוק שהתקבל צריך להיות קשה.
"ומה זה יעזור? חברי הכנסת ממילא לא יסכימו על כלום"
וזה בדיוק הנימוק בעד, לא נגד.
תסתכלו מה קורה לפני בחירות. כל הצעת חוק הופכת למטבע מיקוח. יוזמה מועילה מתה לא כי היא רעה, אלא כי הגיש אותה יריב פוליטי. הקואליציה לא רוצה להעניק לאופוזיציה ניצחון, האופוזיציה לא רוצה להעניק ניצחון לקואליציה. והמדינה עומדת שנה במקום.
מנגנון היוזמה האזרחית בנוי אחרת. הוא לא עובר דרך מיקוח קואליציוני. הוא לא תלוי בשאלה אם שני ראשי מפלגות התפייסו. נאספו חתימות – השאלה חייבת להגיע לסדר היום.
זה ערוץ ההשפעה היחיד שלא נשבר כשהמערכת הפוליטית נשברת.
ויש לו תופעת לוואי: חבר כנסת שיודע שהאזרחים יכולים לעקוף אותו ישירות מתחיל להתנהג אחרת. לא מאהבת העם – מאינסטינקט הישרדות.
אפשר ללכת רחוק יותר?
אפשר לדון גם במנגנון של הדחת נבחר: אם נבחר ציבור מתעלם לחלוטין מההתחייבויות שנתן לבוחריו, האזרחים יוכלו ליזום הליך להדחתו המוקדמת.
מנגנון כזה קיים למשל בטייוואן. אצלנו הוא ידרוש התאמה רצינית – חברי הכנסת נבחרים בשיטה יחסית ארצית ולא לפי אזורי בחירה, ולהדיח אדם מסוים זה מורכב יותר מבחינה טכנית.
אבל שווה לדון בזה.
שורה תחתונה
היום המתכונת היא: האזרחים בוחרים כנסת ← הכנסת מחליטה ← האזרחים מחכים לבחירות הבאות.
המתכונת המוצעת: האזרחים בוחרים כנסת ← הכנסת מחליטה ← לאזרחים יש אפשרות להתערב, אם הנושא באמת חשוב.
50,000 חתימות - זו הזכות לומר: "כנסת, אתם חייבים לשמוע אותנו".
חוק יסוד: משאל עם כבר הוכיח שעבור ישראל זה לא רעיון זר. הוא כבר קיים אצלנו. השאלה היחידה היא למה הוא נדלק פעם בדור – ולמה שלא ניתן לאזרחים יותר אפשרויות להשפיע על המדינה שלהם.
הדמוקרטיה לא נגמרת ביום הבחירות.
ד"ר גוטניק, "מצפן אזרחי"
נא לתמוך בשינוי חוק משאל העם