מדינה בלי כללים?
בישראל איש אינו אוסר על הפגנות, וכך ראוי. דמוקרטיה בלי הזכות להפגין אינה דמוקרטיה אמיתית.
אבל יש שאלה אחת שצריך לשאול:
למה נראה שהחוק נאכף באופן שונה במקרים שונים?
בשנים האחרונות אנחנו רואים שוב ושוב חסימות כבישים, לעיתים למשך שעות. מה השתנה? החוק או אופן האכיפה שלו?
ואם מחר יתחילו גם ערבים, בדואים או נוצרים לחסום כבישים באופן קבוע – האם המשטרה תפעל בדיוק באותה הדרך?
או שלקבוצות שונות יש כללים שונים?
החוק צריך להיות שווה לכולם.
ללא הבדל דת, מוצא או השקפה פוליטית.
ויש עוד שאלה שכמעט לא שואלים:
מי מממן את ההפגנות הגדולות?
ארגון הפגנות רחבות היקף עולה כסף: הסעות, שלטים, פרסום, ציוד ותיאום.
אם הכול ממומן מתרומות פרטיות ומתנדבים – מצוין.
אבל אם יש מימון מגורמים זרים, לציבור יש זכות לדעת.
בישראל קיימים חוקים המחייבים ארגונים המקבלים מימון ממדינות זרות או מגופים ציבוריים זרים לדווח על כך.
אם החוק קיים – צריך ליישם אותו.
לא רק כלפי הימין.
לא רק כלפי השמאל.
אלא כלפי כולם.
אנחנו שומעים שוב ושוב טענות על מימון מחו”ל, כולל אזכורים של קרן סורוס ושל גופים נוספים.
אם הטענות נכונות – הציבור זכאי לשקיפות.
אם הן אינן נכונות – יש להציג עובדות שיפריכו אותן.
“מצפן אזרחי” אינו עוסק בפוליטיקה מפלגתית.
אנחנו לא בעד ביבי ולא נגד ביבי.
אנחנו בעד שלטון החוק.
ואנחנו מאמינים שהדמוקרטיה אינה מסתיימת ביום הבחירות.
אנחנו תומכים בדמוקרטיה ישירה:
לפני הבחירות כל מועמד צריך לפרסם באופן ברור מה הוא מתחייב לעשות אם ייבחר.
אחת לשנה עליו להציג לציבור דין וחשבון: מה ביצע, מה לא ביצע, ולמה.
ולאזרחים צריכה להיות אפשרות לשאול שאלות, לקבל תשובות ולהשפיע על קבלת ההחלטות באופן שוטף – לא רק פעם בארבע שנים.
נשמע דמיוני?
בנתניה זה כבר מתחיל לעבוד. יש נבחרי ציבור שמתחמקים משאלות, ויש כאלה שעונים, משתפים פעולה ומבינים שכך נראית הדמוקרטיה של העתיד – דמוקרטיה שבה האזרחים הם שותפים אמיתיים, ולא רק מצביעים ביום הבחירות.
מודלים כאלה קיימים גם במדינות באירופה.
אז למה שאנחנו, אזרחי ישראל, לא נוכל לעשות זאת?
אנחנו נגד אנרכיה.
אנחנו בעד שלטון החוק.
אנחנו בעד שקיפות.
ויש לנו שאלה אחת פשוטה:
האם החוק באמת שווה לכולם?
ד”ר יגאל גוטניק
“מצפן אזרחי”
