השתיקה של הזקנים

"אצלי הכול בסדר."

ככה עונה אמא שלי. היא בת 90. ניצולת שואה.

ביקשתי ממנה רשות לכתוב על איך שהיא חיה. היא אמרה: "איגור, אין צורך, אצלי הכול בסדר. במדינות אחרות יותר גרוע."

אני מכיר את המשפט הזה. אלפי קשישים בישראל אומרים אותו. אומרים אותו כשמחכים שנים לפתרון שלא מגיע.

"אצלי הכול בסדר" פירושו: "אני לא אבקש."

למצפן אזרחי פנה אלכסנדר ברמן, נשיא תנועת "חזית הכבוד". הוא סיפר את מה שהזקנים שלנו לא יגידו בקול. על עזרה שלא מגיעה. על בעיות שלא נפתרות שנים. על פוליטיקאים שמגיעים לפני הבחירות עם הבטחות ונעלמים אחריהן.

אמא שלי עדיין נוסעת, מארגנת אנשים, עוזרת לאחרים. כשהייתה מדריכת פיונרים, הילדים כתבו עליה שיר:

"הכול אפשר לעשות אם רק רוצים,

אפשר על סופקה תחנת כוח להקים,

בעוצמה אדירה היא תהיה,

אם ננצל את כל האנרגיה..."

אנרגיה יש לה עד היום. אבל יש דברים שעליהם היא שותקת. והיא לא היחידה.

מי ששרד את השואה לא צריך לשתוק כדי לשמור על הכבוד שלו. לא בישראל.

אין לנו זכות לחכות עד שהם יצעקו. עוד כמה שנים כבר לא יהיה מי שיצעק.

אני מבקש דבר אחד. תקראו את הפנייה של אלכסנדר ברמן. אם אתם מסכימים, תחתמו.

בשביל אלה שאמרו יותר מדי זמן "אצלי הכול בסדר".

אמא, אני גאה בך.

כשהזקנים שותקים, לנו, הילדים שלהם, יש קול.

ד"ר גוטניק, מצפן אזרחי

https://www.amechad.info/knesset?inquiryLang=h

e#inquiry-ta95b8hurog5x8v0efgcewt0/