הכול מתחיל ונגמר בכסף. בכסף שאני עצמי הרווחתי.
אני עובד, וחצי מהמשכורת הולך למיסים. עובד מהבוקר עד הערב, והמינוס בבנק לא קטן. ואחת לחמש שנים בערך פתאום נזכרים בי. באים, מחייכים, מבטיחים. יהיה טוב! רק תצביעו לנו, כל השאר שקרנים וגנבים, הם יהרסו את המדינה! אחר כך הבחירות נגמרות, ואני חוזר להיות אף אחד - סתם מקור כסף שלא שואל שאלות.
אתמול הייתי בפגישה עם חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. לפי עקרונות של דמוקרטיה ישירה.
התחושות מעורבות, אם להיות כנה.
דיברנו על בתי חולים, על תרופות, על המחסור ברופאים, על היחס לאנשים עם מוגבלות ולעולים. על איך בכלל מתקבלות החלטות במדינה הזאת. וכל הזמן תפסתי את עצמי במחשבה אחת: איפה אני בכל הסיפור הזה? איפה האזרח הרגיל שמשלם על הכול?
אנחנו חיים במדינת קומבינות. זו לא קללה, זה פשוט תיאור מצב. כדי לבנות משהו, כדי לקבל תקציב, כדי לסדר עניין - צריך קשרים, סידורים, "בן אדם משלנו". לא זכות. לא חוק. לא תור. קשרים. קשרים אישיים ו..... (תוסיפו קללה משלכם).
ובינתיים אנחנו לא מצליחים להסתדר אחד עם השני שנים. אבל כסף עצום איכשהו נעלם מתחת לשטיח, ואף אחד לא באמת יודע להסביר לאן.
ואז אני עומד ולא מבין למה חסרות מיטות אשפוז. למה תרופות עולות מה שהן עולות (בישראל תרופה מסובסדת עולה כמו תרופה לא מסובסדת (... תוסיפו קללה) במדינות אחרות). למה המיסים שלי קיימים, אבל חיים נורמליים תמורתם - לא.
אני לא אומר שהכול נובע רק מזה. יש לנו מלחמה, וזו אמת. אבל להסביר הכול במלחמה זה גם לא הוגן. המלחמה לא מסבירה למה אני לא יכול לדעת לאן הלך הכסף שלי.
וכאן בשבילי מתחיל החלק הכי מעניין.
כי הפתרון בעצם פשוט ומשעמם. לא מהפכה. שקיפות.
אני רוצה לראות לאן הולכים המיסים. אני רוצה חבר כנסת שאפשר לשאול אותו שאלה - ולקבל תשובה. לא סיסמה, לא פוסט ברשת, אלא תשובה.
שאלת → קיבלת תשובה → בדקת מה האדם באמת עשה → הסקת מסקנה.
זהו. יותר מזה לא צריך.
בפגישה הזאת ראיתי בפעם הראשונה חבר כנסת שמוכן לעבוד ככה. לא "אבוא לפני הבחירות ואספר כמה יהיה טוב", אלא שאלות קונקרטיות לפני הבחירות ודיווח על מה שנעשה אחריהן.
בפלטפורמה שלנו, "מצפן אזרחי", כבר חמש מפלגות השאירו פרטי קשר כדי שאזרחים יוכלו לפנות אליהן ישירות. אני לא בעד ולא נגד חבר כנסת מסוים. הכוח שלנו הוא באמת.
אנחנו במיוחד לא רוצים להיות מתווכים בסגנון "אתם יודעים מה הם באמת התכוונו?". לא. אנחנו מפרסמים את מה שקיבלנו מהמפלגות, מחברי הכנסת ומהאזרחים עצמם. כל אחד רואה את המקור, שואל את השאלה שלו ומסיק את המסקנה שלו.
אז — תשאלו אותם שאלות.
ואנחנו ב"מצפן אזרחי" נדאג שכל התשובות יתועדו. ולא פחות חשוב - יהיה אפשר לראות גם כשאין תשובה. המכתב נשלח, מונח, שקט. גם זו תשובה, וגם אותה כולם יראו.
ככה מתחיל להיות ברור מי זה מי.
מי מוכן לראות בנו בני אדם - ומי רואה בנו קול אלקטורלי חסר פנים. מי מוכן להסביר את עצמו - ומי פשוט נאחז בכיסא, לוקח את הכסף שלי, ואפילו לא חושב לשאול על מה אני רוצה להוציא אותו.
ועוד דבר אחד, חשוב.
אם לא נתאחד בינינו, אם לא נסכים — שום דבר לא ישתנה.
אם לא נתמוך דווקא בחברי הכנסת שעונים לנו גם אחרי הבחירות ולא רק לפניהן - הכול יישאר כמו שהוא.
אם לא תהיה חוקה נורמלית, שבה כתוב שחור על גבי לבן מה היחסים בין האזרח למדינה.
אם לא יהיה חוזה אזרחי אמיתי: המדינה מגנה עלינו - ואנחנו משלמים מיסים ומשתתפים בניהול שלה.
אז לא ברור איפה אנחנו בכלל חיים.
באנו לישראל לא כדי לחיות במדינת קומבינות. באנו לבנות מדינה נורמלית לבני אדם.
ולכן אני חושב על זה יותר ויותר: דמוקרטיה ישירה - זה הכול.
את הדוח והתוכניות של טטיאנה מזרסקי אפשר לקרוא באתר שלנו. ואני מקווה שבעתיד גם באתר gov.il. ולי - צריך לעבוד. אז אני נוסע לעבודה. ולבחירות אלך. ואבחר מתוך אלה שעונים על הכתב. ולא נעלמים.
תודה לטטיאנה מזרסקי - דוגמה ראשונה כבר יש. מקווה שיהיו עוד.
יום טוב לכולם.
ד״ר גוטניק מצפן אזרחי